חוק הלאום יכול להכיר ולהגן על מורשת תרבותית בלתי מוחשית כגון מוזיקה, ריקודים, סיפורים עממיים, ומסורות קולינריות, על ידי רישום ושמירה של אלו בארכיונים לאומיים ותמיכה בפעילויות שמקדמות את התרבות הזו.

חוק הלאום יכול לקבוע כי יש לשמר את הזהות הלאומית תוך כדי הכרה וכבוד למגוון התרבותי במדינה, דרך חוקים שמגנים על קבוצות מיעוט ומקדמים את הדו-קיום בין תרבויות שונות.

חוק הלאום יכול לקבוע תכניות לימודים שמוסיפות נושאים הקשורים למורשת הלאומית, היסטוריה ותרבות, ולחייב הוראתם במערכת החינוך. כמו כן, ייתכן שיהיו מיזמים חינוכיים ומלגות למחקרים בנושאים אלו.

חוק הלאום יכול לקדם תיירות מורשת תרבותית על ידי תמיכה בשימור ובפיתוח של אתרי מורשת, יצירת מסלולי תיירות תרבותיים, והקצאת משאבים לשיווק ולהנגשת המורשת לתיירים הבינלאומיים והמקומיים.

האתגרים ביישום חוק הלאום כוללים איזון בין צורכי השמירה על מורשת לבין פיתוח כלכלי וחברתי, מתן תשובה לדרישות של קבוצות שונות במדינה, והתמודדות עם תקציבים מוגבלים למימון השמירה על מורשת.

חוק הלאום הוא חוק בכל מדינה שמגדיר את זהותה הלאומית ומבטא את העקרונות המנחים שלה. הוא יכול להשפיע על המורשת התרבותית על ידי קביעת מדיניות הגנה על אתרי מורשת, שימור שפות ומנהגים מסורתיים, וכן על ידי תמיכה ביוזמות שמקדמות את ההיסטוריה והדת המקומית.

חוק הלאום יכול להכיר בקהילות דתיות ולהעניק להן מעמד מיוחד, כולל זכויות והגנות מסוימות. זה יכול לכלול גם תמיכה בשמירה על מנהגים ומוסדות דתיים, ובכך לשמר את המורשת הדתית של המדינה.

חוק הלאום יכול לכלול הוראות להגנה ושימור של אתרים היסטוריים, ולהקצות משאבים למחקר ולפיתוח של אתרים אלו. כמו כן, החוק עשוי להגדיר תהליכים לכינון אתרים כמורשת לאומית.

הקריטריונים להכרה באתר כאתר מורשת לאומית נקבעים בחוק הלאום ויכולים לכלול חשיבות היסטורית, תרבותית, ארכיטקטונית או דתית. כמו כן, יש לבחון את מצב השימור של האתר ואת הפוטנציאל שלו לתרום לחינוך ולתיירות.

חוק הלאום יכול לקדם מדיניות של שמירה על שפות מסורתיות ומנהגים על ידי חקיקת חוקים שמגנים עליהם, תמיכה בלימודים ובהפצתם, וקידום תוכניות חינוכיות המשלבות את המנהגים והשפות הללו.